תיאוריה עם נשמה

פתחנו מסעדה, המטבח מוגדר בצורה הכי מקצועית שיש. נהלים ברורים כשמש, קוד הלבוש הוגדר, באיזו שעה מגיעים, מי פותח פס, איך סוגרים אותו, מי מקבל סחורה...המתכונים חושבו על מיליגרמים, עם אופן הכנה שלא מבייש הרכבת פריט מאיקאה, לכל חומר גלם יש את המקום שלו...

אוקיי, נראה שיש לנו את זה! מבחינה תיאורתית יש פה מטבח סופר מקצועי, עם תשתיות מעולות ואוכל ממש טעים ועכשיו בתוך המסגרת הזו צריך להניח אנשים. שככל התיאוריה תהיה ברורה יותר ומוגדרת יותר כך העובדים יהיו יעילים יותר. אבל שנייה, זה החלק הקל כי הוא תלוי רק בנו. הכל כתוב כל כך יפה ועכשיו המציאות מתחילה. מניחים את העובדים בתוך ההגדרות, יוצקים אותם לשבלונה שיצרנו.

מי שחי את המטבח יודע שמטבח זקוק לנשמה, אז עכשיו הגענו לשלב הבא, לטפח נשמות.

לגרום להם להרגיש חלק מהמקום, שהם משפיעים, משנים... להקשיב לדעות, לתלונות, לגחמות, לדעת לשפר אותם וגם לחזק אותם, להרים להם, לשתף אותם בטעמים, במרקמים...למסור להם ידע בלי להתקמצן....כי בדרך הזו הם ירצו להגיש (או להרגיש) את הנשמה שלהם בצלחת.