סיפורה של מחמצת

השנה הייתה בערך 2008 כאשר רכשתי את הספר CRUST של ריצ'ארד ברטינט. הספר מלמד איך יוצרים בצקים מכל מיני סוגים. הוא מצליח להעביר את הטכניקות והעשייה בצורה פשוטה, הוא מנגיש את כל הידע בגובה העיניים וקל למשתמש. ממש אפשר להרגיש את האהבה שלו לבצקים דרך הספר. הוא גם מעניק דיסק (אז עוד יצרו דיסקים) שמצורף לספר שימחיש את כל הטוב הזה.

כך שמבחינה תיאורתית, אני כבר מאסטרית בהכנת הבצקים ומצטיינת בקריאה. אבל החלטתי לבדוק את הסיפור הזה באופן מעשי, 14 שנים אחרי.

זרקתי לפח את המחמצת הראשונה!

אפילו שם היא לא הספיקה לקבל. תבינו, קראתי את ההוראות כמה פעמים, אני שוב מדגישה שריצ'רד באמת מעביר את הכל בצורה כה פשוטה ונגישה. בואו, השלבים הם בערך לערבב קמח, מים ולחכות, זהו! זה כל הסיפור.

נדרשה לי תקופה של חודשיים להשלים עם הכישלון, העובדה שכשלתי בערבוב קמח ומים. ועוד אני, ששנים עבדתי במטבחים... עד שהרמתי את ראשי, הפשלתי שרוולים ושוב ערבבתי את אותו סוג הקמח עם מים מאותו המקור. אני גאה לבשר שחמוצל'ה כבר תקופה אצלי במקרר, פורחת וטוב לה.

ידע זה דבר נהדר, מה נבחר לעשות איתו? המלצה שלי: קחו אותו בשתי ידיים והתחילו ליישם בחייכם, דעו לפרגן לעצמכם על הכישלונות. כל כישלון זה עוד צעד להצלחה.