המשך חריף לפלפל

ארוחה משפחתית, אמא שלי בישלה עם קצת חריף, אחותי טועמת: לא! מה זה? חריף, אני מתה!! אבא שלי מצדו השני של השולחן: זה חריף? זה בכלל לא חריף זה קצת פיקנטי... אז תדעו לכם שזה מדיד, סולם סקוביל שמו והוא זה שקובע חריפות כמה היא. בפפריקה חריפה יש 2500-300 יח', נחשבת לחריפות מתונה ואילו בזן בנארו (החריף בעולם ונקרא גם " משוגע מטורף") יש מעל 300 אלף יח' סקוביל. גם בתוך הזן עצמו החריפות משתנה לפי אקלים, אדמה וגיל הירק.

חייבת לציין שאני אוהבת חריף. אני אוכלת סחוג עם הג'חנון וצ'ילי עם המוקפץ אך מסתבר לפי המדד שאני אוהבת חרפרף.. אולי אפילו חרפרפרף... בואו שניה נקפוץ למקסיקו, שם בגיל שנה התינוק טועם חריף מה הוא, למזלנו לא מכריחים אותו לאכול אם הוא לא רוצה, פשוט מנסים שוב בגיל מאוחר יותר ובגיל 8, ילד מקסיקני ממוצע מוסיף לעצמו חריף כמו איש בוגר.

מקסיקנים עורכים מבחני התאמה לנישואין מבוססים על אכילת צ'ילי. כשהחתן המיועד פוגש את ההורים בפעם הראשונה, הם דואגים לבשל לו תבשיל חריף במיוחד (מעניין מה זה אומר חריף במיוחד...) אם הוא מסוגל לבלוע, לשלוט בדמעותיו הוא נחשב מנומס וראוי.

למקסיקנים יש תחרות פלפלות בזמן קצוב ומתקבלים נשים וגברים כאחד. כשאנחנו הישראלים מאתגרים את עצמינו עם חריף, הוא משתלט על האוכל וחוץ מלומר חרררריף, אנחנו לא באמת מזהים מה עוד היה שם במנה (אה וואלה? זאת הייתה מנה עם דג?), במקסיקו הם מגדלים כל כך הרבה זנים של פלפלות, מעבדים, מייבשים וכאשר הם מכינים מאפה בטטות הם מתבלים בפלפלת מסוג אנצו', אורז ירוק בפובלאנו ונזיד שעועית בסוראנו כי מעבר לחריפות הם מרגישים גם טעם דובדבני בר ושזיפים מיובשים באנצ'ו, את הליקריץ' במולטו אפרסקים וטבק בבנארו. (אני עדיין בשלב החררררריף כך שאינני יכולה להעיד בעצמי...).

אנחנו יודעים שמלח הוא תבלין מספר אחד בעולם אך האם ידעתם שהפלפלת החריפה היא מספר 2? עקפה בסיבוב את הפלפל השחור!

רבע מהעולם צורך פלפלות חריפות, אמריקה הדרומית והמרכזית, מזרח אפריקה ומערב, דרום אסיה, חלקים בסין, אינדונזיה, קוריאה ועוד.

להודים קשה מאוד לקבל את העובדה שהפלפלת החריפה היא מיבשת אמריקה ולא משם במקור. הם התרגלו לחריף מהר מאוד ונותנים פייט מכובד עד לכדי מלחמה חריפה בין הזנים. בגונטר, העיר החריפה בהודו, שם הם אוכלים פלפלת עם מלח לארוחת הבוקר, מוסיפים פלפלת בתחילת הבישול, באמצע ובסופו ומי שלא אוכל שם חריף הוא זר או מוזר. בגונטר נהוג לומר שמזג רע נובע מאכילה מוגזמת של פלפלות (חייבת לברר מה שם מוגזם).

באפריקה רוקחים שיקויים מפלפלות שמבטיחים חיי נצח ונשים רוחצות במים עם אבקת פלפלת להגביר את כוח המשיכה.

ההונגרים, כמו ההודים, טוענים שהגזמה של פלפלות גורמת למצב רוח רע, שעוצמת התשוקה המינית של בחורה נמדדת ע"פ החריף שהיא מסוגלת לאכול. בהונגריה בזכות הפלפלת זכה ד"ר אלברט סנט גאורגי בפרס נובל. הפפריקה עשירה מאוד בויטמין C (פי שלושה מתפוזים ולימונים) והבחור הצליח ליצר ויטמין C טהור שזיכה אותו בפרס נובל.

תודו שהפלפלת מפתיעה בכמות הויטמין C שיש בה וזו רק ההתחלה של כל הטוב הזה, יש בה ויטמין A (60 ג' פלפלת מספקת ויטמין A בכמות כפולה מהצריכה היומית), חומצה פולית, אשלגן, ויטמין E. מזרזת חילוף חומרים, מונעת קרישי דם, מסייעת בעיכול. היא תרופה עממית לכאבי גרון, דלקות חניכיים, מצוקות נשימה. מרפא מחלות כמו הרפס, אלכוהוליזם ועוד מלא.. דווח כי ילדי אפריקה שאוכלים פלפלות כמרפא לצינון ואינם סובלים מורידים ברגליים, לא יודעת אם הדיווח הזה אמין אך באופן מדעי הפלפלת מרפא אסטמה, גודש באף וצפדינה. בעבר היו מחממים את כפות הרגליים בדרום ארה"ב עם פלפלות ברגליים והיום מפיקים משחה לשמור על חום הידיים והרגליים בעזרת קפסאיצין.

מה זה קפסאיצין? או, טוב ששאלתם! זה מה שלוהט. החומר קפסאיצין מיוצר בקרומים הספוגיים שבתוך הפלפלת, לחומר לכשעצמו אין טעם וריח והוא עמיד בפני בישול, הקפאה וייבוש. אזור הגרגרים בפלפלת הוא חריף יותר ולתוצאה חריפה במיוחד מומלץ לבשל עם הגרגרים, אך לכל מי שחשב שמקור החריפות היא בגרעינים, אז לא.

הסוף הוא למכורים בלבד, הגוף מגיב על אכילת פלפלת כפי שהוא מגיב לכוויה- קצב לב מוגבר, הגוף מזיל ריר, האף מתכווץ ונוטף, הראש והפנים נוטפים זיעה ומה המוח עושה? הוא שולח לנו משכך כאבים, אנדורפין שמרומם את מצב רוחנו כמו מורפין. הגוף יודע שדבר לא יקרה כך שאין סכנה אך מוחנו שולח משככי כאבים. יש אומרים שאכילת פלפלות יכולה לעורר תגובה כמו בזמן קפיצת בנג'י, יש שממליצים לאכול פלפלות במקום אמפטמינים כי הם אינן ממכרות ואחרים טוענים שהפלפלת ממכרת כי חריפות היא טעם נרכש ולא מולד וכך מפתחים עמידות לחריפות.

אחרי שכל זה נאמר, קניתי חלפיניו ובארוחה המשפחתית הבאה נראה אם אבא שלי יחשוב שזה "רק פיקנטי"